<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ר"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
ומי שנשבע לחבירו כך וכך אתן לזמן פלוני אם יכול לישאל על שבועתו אם לאו צריך עיון כי שנינו בפ"ג של מסכת שבועות אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים כיצד שאתן לפלוני ושלא אתן כו' ומקשינן מאי אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא דכתיב נתון תתן לו אלא מתנה לעשיר וכל שבועת בטוי יש לה שאלה דהא אשכחן גבי צדקיהו במסכת סנהדרין דאתשיל לסנהדרים אשבועה דנשבע לנבוכדנצר ואמר נבוכדנצר לסנהדרין קא שריתו שבועה בפני המשביע או שלא בפני המשביע אמרו לו בפני המשביע אמר להו אתון מאי טעמא עבידתו הכי ושריתינהו לצדקיהו שלא בפני ושתקו מיד שמטו כרים מתחתיהם שנאמר ישבו לארץ ידמו וגו' אלמא מי שחבירו משביע אינו יכול לישאל אלא בפני המשביע לא הוא דהוה קשיא לן מאי מקשי בפרק השולח גט וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה דאלמא חכם מתיר שלא בפני המשביע. וראיתי בתשובת הרב ר' יעקב ז"ל מרומרוג נהי דלכתחלה לית ליה למשרא אבל דעבד עבד שאפילו מי שחבירו משביע שיתן לו מתנה ונשבע לו יכול לישאל על שבועתו וכ"ש היכא דנשבע מאליו שיתן מתנה לעשיר דיכול לישאל על שבועתו.
